הבנה, הגדרה מחדש ושינוי מגמה
בפעם הקודמת שהחלטתי לשנות את המגמה של הבלוג אני הייתי בטוח שאני צריך להפוך את זה לפחות 'הבלוג של הפדופיל' ויותר לבלוג שלי, והיה בזה היגיון כלשהו, כי באמת זו הייתה המטרה שלי כשפתחתי את הבלוג. מקום להיות עצמי מכל הבחינות- ולא מה שהייתי רגיל אליו- רק חלק מהאישיות שלי בכל מקום.
אבל אחרי שהעיפו אותי מישראבלוג(לא בכח, אבל בכל זאת…) אף על פי שהתוכן שלי לא היה באמת טורדני כמו שהם טענו, הבנתי שהמצב קשה. אני מניח שאני לא היחיד במצבי ובגילי שצריך לספוג דברים שכאלו, או במקרים אחרים – לא לספוג הם פוחדים בכלל להודות שהם אוהבים ילדים.
במצב הזה הכי חשובה התמיכה- ההבנה, היכולת לדעת שאתה לא לבד, ולמעשה יש אנשים שחוו את אותם דברים, אשר עשויים להות להם הכלים לעזור לעולם לקבל אותך, ויותר חשוב- לעזור לעצמך לקבל את עצמך.
אני יודע שאני נתקלתי בקבוצה כזו, קוראים לה BLN(אפשר למצוא קישור לקהילה בבר הצדדי, אני בכוונה לא מקשר פה). בקהילה ששמה דגש על הבנה תמיכה וחברות מצאתי אנשים נפלאים, באמת נפלאים שמוכנים בכל רגע לעזור, ללמד ובכלל, לתמוך.
הקהילה הזו הפכה דיי מהר לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי, וכמובן שגם אני שמח להיות שם בשביל אחרים.
ולמה כל זה רלוונטי לפוסט הזה, ולהחלטה כלשהי שהחלטתי? כשהבנתי שהמצב באמת בעייתי בשביל הרבה אנשים, והרבה אנשים צריכים עזרה, גיליתי שאין באמת גוף או מוסד או מקום אליו אנשים ונערים במצב שלי ובמצבים דומים יכולים לפנות אליו על מנת לחפש תמיכה בשפה העברית. ההחלטה שלי היא האמנם לא להיות איזה 'גוף' שאליו פונים, אבל אני בהחלט מוכן להיות חבר- לתמוך לעזור ולפרסם מידע חיוני שאנשים המחפשים תשובות יכולים לגשת אליו. אני יודע שלי לא היה, ונאלצתי לפנות לאותה קהילה בין-לאומית.
עם הזמן אני מוצא(טוב, למעשה הם מוצאים אותי) יותר ויותר אנשים ברשת העברית שנמצאים במצב דומה לשלי, ואני בטוח שיש עוד- כאלו שפוחדים לשאול, או אולי אפילו לא יודעים מה לשאול. אני כאן בשבילם, ובשביל כל מי שרוצה עזרה.
בצעדים לקראת מטרה זו ניתן לראות את פרסום המאמר המתורגם ' על אהבת ילדים' ואת הפוסט על יום אהבת הילדים הבין לאומי, ועוד דברים נוספים אשר עתידים לבוא.
בתור הערה כללית, זה לא אומר שאני מסתייג מההחלטה הקודמת שלי להפוך את זה לבלוג יותר אישי. להיפך, אני חושב שהקידום הזה ברעיון של הבלוג הופך את זה להרבה יותר אישי, והרבה יותר- אני. ומלבד זה, אני גם אפרסם(או לפחות אשתדל ל-) פוסטים שלא בהכרח קשורים לנושא הפדופיליה.
דרך אגב- אם מישהו מעוניין לתרום בכל אופן שהוא, בין אם בפרסום מאמרים, שיתוף בסיפורים אישיים או סתם להעניק תמיכה למי שצריך, מוזמן לפנות אלי, אני אשמח.
לפנות בוקר טוב,
WB
אני יודע שלי זה בהחלט עזר…
לראות שאני לא היחיד בגילי שנמשך לילדים- זה איכשהו מאוד מחזק ועזר לי להשתלט בחזרה על החיים שלי, לפני שהם פונים לכיוונים לא טובים.
כמה טוב… עוד כמה שנים אני ממליצה לך לנסות ולפתוח גוף שכזה בעצמך, או אפילו עכשיו- לפנות לגורמים מתאימים.
שמחה שפונים אליך ושאתה יכול לכוון אנשים במצב דומה. אני מעריצה אותך על זה.
concealed- על זה בדיוק אני מדבר. הידיעה הזו שאתה לא לבד מסוגלת לתרום המון לתחושה של בן אדם, ובכלל.
Doctor G להקים גוף משלי יהיה קצת בעייתי בלי לחשוף את עצמי, כך שכרגע הדבר הכי נוח ויעיל בשבילי הוא פעולה דרך הרשת, אבל אני חושב שאם אני אצליח בדבר הזה, ובמידה מסויימת זה באמת יקבל היקף גדול, אולי אני אוכל לנסות להשפיע גם על גורמים נוספים על מנת לקבל הכרה.
אחי, אתה דפוק לגמרי: אתה ממציא לעצמך בעיות, כשאתה בריא לגמרי.
אתה אומר שלא מדובר על הרצון לכפייה של יחסי מין על הילד, איך זה בדיוק פדופיליה? פדופיליה היא המשיכה המינית לילדים. ההגדרה של ילד, הוא של אדם שטרם עבר התבגרות מינית.[לוכן, מישהו מבוגר, שמדליקות אותו בחורות בנות 14-15הוא אולי "סוטה", אבל לא פדופיל]
מה שאתה מתאר זו נטייה מסויימת של אנשים לעבר סטייה כלשהי, אך אין המחשבה עצמה הופכת אותך לפדופיל, בדיוק כמו שהמחשבה על רצח לא הופכת אותך לרוצח.
והרי, איזו מחשבה יש לך לגבי אהבתם של אנשים אחרים, אם היא לא גובלת במיניות? יעני, איזו "אהבה תמימה"?
מה שכן, עלית על בעיה חברתית קשה של ראית כל דבר מיני כמצב פטאלי שגורר איתו מערכת יחסים בסגנון "מסורתי": בדיוק כמו שהומואים רוצים להתחתן, רק כדי למצוא איזה "נתיבי מילוט" כשזה מגיע לעניין הבאת ילדים לעולם.
אנשים מגיעים למצב שילדיםגבריםוואטאבר מדליקים אצלהם איזה טריגר מיני, ואז הם סתם נלחצים בגלל זה.
הייה בטוח שאתה לא היחיד שיש לו "סטיה" ברמה כזאת – למעשה, אני די בטוח שלכל אחד יש משהו כזה; מחשבות כאלה בד"כ נוהגים להדחיק אותם אנשים, אפילו מעצמם. טוב, או זה, או לנסות "למסד" את זה, כמו שציינתי מקודם.
במקום להתייחס לעניין לכל העניין על דרך השלילה, אתה צריך לחשוב איזה דברים את כן יכול לעשות? ואתה יכול לעשות כל דבר בזמן שהדבר הזה מתקיים במקביל לחיים שלך, ואתה אפילו לא חייב להדחיק את זה.
ואומנם, אולי יש לך משהו ספציפי שמפריע לך (למשל, חוסר היכולת להתייחס לנשים בצורה מינית) – אם כן, אז תכתוב על זה; כל מה שאני קראתי עד כה התרכז בתוכן של " לא כל הפדופילים הם סוטי מין".
אגב, לא משנה מה תגיד, "boy lover" נשמע יותר גרוע מ"פדופיל", כי אתה כאילו מסתיר משהו מאחורי כינוי "תמים" – זה פשוט מפגר.
היי. אתה נחמד.
איזה יופי, עכשיו אתה קורא לי סוטה "לוכן, מישהו מבוגר, שמדליקות אותו בחורות בנות 14-15הוא אולי “סוטה”, אבל לא פדופיל". ואיך אתה בדיוק מחליט מי סוטה ומי לא?
ובכלל, למה אתה חושב שההגדרה שאתה מאמין שההגדרה שלך לפדופיל היא ההגדרה ה'נכונה', או ה'אמיתית'? יש חוק טבע שאומר שפדופיל הוא אדם הנמשך לילדים מגיל X עד גיל Y?
ההגרה הפסיכיאטרית לתופעה לא באמת מאפשרת שיפוט נכון של המציאות. זה נחמד שאתה צופה מהצד, אבל בתור צופה מהצד אתה לא תמיד יודע מה קורה בפנים.
אתה אומר שלא מדובר על הרצון לכפייה של יחסי מין על הילד, איך זה בדיוק פדופיליה?
אז בעצם אתה אומר שפדופיליה זה רצון לאונס ילדים? אני מצטער, אבל זה פשוט לא נכון. הפדופיליה לא התחילה להתקיים רק מהתקופה שהתחיל החוק שאסר את המימוש הפיזי שלה, פדופיליה התקיימה עידנים לפני כתיבת החוק, ביוון ורומא העתיקות, לדוגמא. משיכה מינית לא מעידה על רצון לאונס, ובאמת כך היה באותה תקופה, ילדים ומבוגרים קיימו יחסים לעתים תכופות, ובמרבית המקרים זהלא היה נחשב לאונס. פדופיליה לא תלויה בכפיה או רצון בכפייה.
מה שאתה מתאר זו נטייה מסויימת של אנשים לעבר סטייה כלשהי, אך אין המחשבה עצמה הופכת אותך לפדופיל, בדיוק כמו שהמחשבה על רצח לא הופכת אותך לרוצח.
והרי, איזו מחשבה יש לך לגבי אהבתם של אנשים אחרים, אם היא לא גובלת במיניות? יעני, איזו “אהבה תמימה”?
כל הכבוד. אני מצדיע לך, פתרת את כל הבעיות שלי.
למעשה, אתה לא. אתה נפלת קורבן להתעללות של המדיה בדעה האישית. אתה אומר שפדופיל הוא אנס ילדים. כמו שגוי. אני אחזור על זה שוב, בשבילך. פדופיל הוא אדם האוהב ילדים, באופן מיני או לא. אונס לא קשור לזה, ואין שום חיוב לקיים אונס על מנת להיות פדופיל. הפירוש לפדופיל בעברית הוא לא אנס ילדים.
במקום להתייחס לעניין לכל העניין על דרך השלילה, אתה צריך לחשוב איזה דברים את כן יכול לעשות? ואתה יכול לעשות כל דבר בזמן שהדבר הזה מתקיים במקביל לחיים שלך, ואתה אפילו לא חייב להדחיק את זה.
שלילה? הדחקה?
אתה בטוח שקראת על מה אני מדבר פה?
אני מדבר על הבנה ועל קבלה עצמית. איפה פה יש שלילה של הנושא, או הדחקה. או שאני לא הבנתי על מה אתה מדבר פה.
ואני כן חשבתי, ואפילו כתבתי אילו דברים אני יכול לעשות בתחום הזה- אתה יכול לקרוא על זה פה, פה ובעוד מקומות שונים בבלוג שלי. הנה ציטוט שכתבתי עוד כשהבלוג הזה היה מאוחסן בישראבלוג/תפוז.
“אבל אני אספר לכם סוד. אתם מכירים את פרוייקט פר”ח, ודומים לו בכל העולם? בכל הולם, הרבה ממשרות החונכות האלו מאויישות על ידי פדופילים שרוצים לתרום, שרוצים לקדם את הילדים, כי הם אוהבים אותם. לי למעשה יש כמה חברים ממדינות אחרות שמשמשים כחונכים לילדים צעירים, ואני לא חושב שהדבר הזה רע. אני חושב שזוהי גדולה אמיתית, היכולת לשליטה עצמית, ושימוש באנרגיה המינית והרגשית שלהם על מנת לתרום לקהילה, ולקדם ילדים בחייהם. להיות המורה הרוחני שלהם, מדריך, והחבר הכי טוב.”
ואומנם, אולי יש לך משהו ספציפי שמפריע לך (למשל, חוסר היכולת להתייחס לנשים בצורה מינית) – אם כן, אז תכתוב על זה; כל מה שאני קראתי עד כה התרכז בתוכן של ” לא כל הפדופילים הם סוטי מין”.
אגב, לא משנה מה תגיד, “boy lover” נשמע יותר גרוע מ”פדופיל”, כי אתה כאילו מסתיר משהו מאחורי כינוי “תמים” – זה פשוט מפגר.
אני מעדיף, כמו שכתבתי בפוסט הזה, בבלוג הזה לקדם את הרעיון של עזרה לאחרים. רבים במצב הזה לא מסוגלים לקבל עצמם בצורה וללמוד לחיות עם מי שהם. אני חושב שאני צריך לעבוד הרבה יותר על התחום הזה, מאשר נניח… על… בעיות בזוגיות שלי ם נשים.
ולנקודה האחרונה שלך, המושג פדופיל עוצר בתוכו יותר מדי רגשות ודעות שליליים, כמו שאתה כבר אמרת. פדופיל הוא אנס. ובכן, אחת המטרות העיקריות של הטבעת המושג היא הסיבה הזו. הסיבה שהמושג BoyLove לא מחזיק כל כך הרקבה רגשות כמו המושג פדופיליה. אני לא מסתיר שום דבר מאחורי 'כינוי תמים', אני משחרר את עצמי מהלייבל 'פדופיל', ומגדיר את עצמי בצורה שהרבה יותר תתאים לי ולמי שאני. BoyLover.
יש לך כניראה גם אשליית רדיפה, כי אני דווקא באתי להגנתך.
להבא, נסה לקרוא בזהירות, ולהבין איזה רעיון אני מנסה להעביר, במקום לחפש דרכים להתעצבן על מה שאני אומר.
קודם כל, פדופיל זה מושג טכני, כמו שגם התבגרות מינית היא מושג טכני. ע"פ כל מקור רציני, ההגדרה של פדופיל היא אדם שנמשך מינית לילדים שטרם עברו התבגרות מינית. אתה מוזמן לקשר למקום שמשתמש במושג באופן אחר.
להזכירך, ההבדל בין ילד, נער ומבוגר, הם השלבים השונים של ההתבגרות המינית (לפני, באמצע, ובסוף – בהתאם).
דבר שני, בקטע שאמרתי ש"מי שנמשך לבנות בגיל 14-15 הוא אולי 'סוטה,' אבל לא פדופיל" – את המילה "סוטה" שמתי במרחאות, ולפניה הוספתי את המילה "אולי" כדי לסמל שאני לא חושב ככה; הדוגמא כולה באה להדגים מתי זה לא פדופיליה (כי בגיל 14-15 בנות כבר מתפתחות מינית ברוב המקרים).
אני דווקא ניסיתי לטעון שלכולם, ברמה מסויימת יש "סטיות"(שוב, מרחאות) כאלה, ואין סיבה להתבייש בזה, או לעשות מזה עניין. אני אומנם צופה מהצד, אבל אני עצמי חווה רגשות ומחשבות באותה רמה של "סטייה"(שוב, מרחאות)כמו אצלך.
כל מה שניסיתי להגיד זה שזה משהו שחיים איתו; אצלך זה הקטע עם ילדים (ואני פה אני אודה שבין שאר הדברים, ההרגשה הזאת קיימת גם אצלי . למעשה, אני גם כן בן 16 – איזה צירוף מקרים כפול) אצל מישהו אחר זה יכול להיות נקרופיליה, זאופיליה, הומוסקסואליות, דחף לאלימות מינית (חוקית כמו בS&M, או לא חוקית, כמו באונס) וכו' – את אלה מפנימים(שזה תהליך בפני עצמו), וחיים איתם.
ואשר לסיבה שיחסי מין עם ילדים זה לא בסדר, זה כי ילדים (שוב, לא נערים, אלא ילדים) הם אינם מבוגרים מינית, והם צריכים לחוות את הגיבוש המיני שלהם דרך התנסות עם בני גילם.
אז נכון, דפקתי טיפה את השימוש במושגים וזה נשמע כאילו רמזתי לאונס במובן ה"קלאסי", אבל הכוונה הייתה לומר שילד (שוב, על פי הגדרה, אדם שהוא לפני תהליך ההתגברות המינית) לא יכול להחליט לגבי משהו כזה, כי אין לו מושג מה זה אומר, ואין גיבוש ברור במחשבה של כל המחשבה המינית (אם כי יש תודעה מינית כלשהי – את זה לא ניתן להכחיש).
זה שפעם עשו את זה וזה נחשב בסדר, בפני עצמו לא מוכיח את זה שזה בסדר, כי גם עבדות, אלימות פיזית, ושאר דברים כאלה היו פעם מאוד מקובלים וניראו "בלתי מזיקים"; צריך להרביץ לילד שיגדל טוב, לא?
ואני עוד לא נכנס לכל התחום של החינוך ע"פ הפסיכולוגיה המודרנית (פשוט יותר מדי דברים להגיד), ועל דרכי גידול שמובילות לטראומה לכל החיים, כי אפילו היום הרעיונות אלה עדיין לא מקובלים בחברה [אם מענין אותך, אני אפנה אותך לספרים].
אבל לשם הויכוח, אני מוכן לשמוע את הטיעון המלא שלך, אשר לסיבה שיחסי מין עם ילדים (שוב, לפני התבגרות מינית) זה בסדר.
________
הסיבה שהשתמשתי במונח "על דרך השלילה", כי אתה לא עוסק בפיתוח חיובי לביטוי עצמי, אלא אתה מתעסק ב"סטיה"(שוב, מרחאות) שלך. אני מניח שהכנסתי את המושג הזה בדיאלוג מוקדם מדי, אז אתה יכול להתעלם.
ב"הדחקה" דיברתי על ההדחקה של הנושא הזה בחברה – לא ההדחקה שלך. רואה? יוצא שאני מסכים חלקית עם הביקורת החברתית שלך.
אגב, למה רק boy lover? מה עם girls?
אני אנסה לענות אם אפשר (וכמובן שזה לא מונע מ- FF לענות בעצמו…)-
קודם כל, FF לא טען שקיום יחסי מין עם ילדים זה בסדר. הוא פשוט רוצה לשנות את הסטיגמה לפיה כל אדם הנמשך לילדים הוא בהכרח אנס המקיים איתם יחסי מין- לא, יש גם אנשים רגילים, טובים, בכל הגילאים, מכל המגזרים, שפשוט נמשכים לילדים.
שנית- זה לא משנה איך תקרא לזה, "סטייה", "פדופיליה", "אהבת ילדים"- זה קיים. משיכה מינית ממשית לילדים. איך בדיוק אפשר להדחיק משיכה מינית? (חוץ מהעובדה שאנו נאלצים לחיות את כל חיינו בסוד).
העבודה ש- FF עושה בבלוג הזה חשובה מאין כמוה- מחקרים פסיכולוגיים מראים שכאשר הפדופיל מקבל את עצמו כמות שהוא (ולא "מדחיק" או שונא את עצמו, למרות שזה קשה כשאתה חי בסביבה שאומרת לך בכל רגע שאתה מפלצת) הוא חי בצורה הרבה יותר מאוזנת והסיכוי שיתדרדר למעשים ממש (אם בכלל קיים אצלו סיכוי כזה מלכתחילה- שוב, לא כל פדופיל הוא אנס) קטן בהרבה.
ובקשר לשאלה האחרונה- אה? FF לא נמשך לבנות, הוא נמשך לבנים. פדופיל לא נמשך בד"כ לשני המינים (אני לא מכיר כאלו לפחות). כמו כן, לנפץ סטיגמה נוספת- פדופיל שנמשך לבנים הוא לא הומו. אני נמשך לבנים אבל לא לגברים בוגרים.
ואגב- (סתם שאלה שמעניינת אותי) מהי ההגדרה ל"טראומה"? האם כל זיכרון שמשפיע בצורה משמעותית על החיים הוא "טראומה"?
אז יוצא שאנחנו מסכימים – אכן לא צריך להדחיף דברים כאלה, אבל לא צריך לזה לתת להפריע לך לנהל חיים נורמליים.
אני גם לא מבין מה אתה בדיוק אמור "להסתיר" – אם אתה לא מבטא את זה בצורה של מין, האם אתה צריך להסביר למישהו יחס טוב שאתה נותן לילדים מסויימים? אם אתה מחפש הבנה, הרי בשביל זה יש חברים. אצלי יש רק שני חברים ממש טובים שאני יכול לדבר איתם בצורה גלויה לגמרי, ואצל אחד מהם מצאתי הזדהות למצב שלי, במובן שגם הוא חווה רגשות מהסוג הזה(אם כי לא נכנסנו לניסוח ממש מיני של עקרון המשיכה הזה, אבל הסכמנו על זה שיש את עניין המין גם פה); את החבר הקרוב השני שלי אני מציין בהמשך.
אבל למרות זאת, אני עדיין עם כל אחד מהם, יכול לקבל הזדהות רק לגבי נושאים שכל אחד מהם מבין מהניסיון שלו – אפילו בין החברים שלי אני עושה לפילטר לפי מה שכל אחד יכול להזדהות איתו, אז איך ניתן לצפות להבנה מאנשים אקראיים? כלומר, ניתן להתקל ברבים עם שגם מרגישים ככה, אבל לא ניתן לשנות את מחשבתו של מי שלא מבין את ההרגשה. ביחס לכלל החברה, חשוב שבשורה התחתונה אתה תתנהג "טוב"; עם החברים אתה יכול לדבר על מה שבא לך.
שוב, כמו שציינתי, אני עצמי יכול להזדהות עם ההרגשה המדוברת אם כי אצלי זה נוגע לזיהוי של פרטים ויזאוליים והתנהגותיים "חמודים" שמעוררים בי את התגובה הזאת של רצון לדאוג ו"לטפל" באותו האדם (כמו שכבר הוא הגדיר פה פעם אחת מהי אהבת ילדים). במקרה, זה באמת בנים, ואני יכול לתעד שהרגשתי משיכה מינית (בנוסף לציון להעיל) לבנים, בעיקר בגילי (שיש להם מראה יותר "ילדותי", בזמן שהחזות הפיזית שלי היא די גדולה), ואפילו לחבר טוב שלי שאני מאוד מעריך.
שוב, זה מלווה ברצון להיות מעין "דמות הורה", ואף ציינתי את זה בפני חברי שאני מרגיש אחריות ואהבה כלפיו כמו אל אח קטן (למרות שזה מפגר, ולא ממש קשור, כי עם אחים בד"כ לא מסתדרים, ובטח שאין משיכה מינית, אבל זה הדימוי הכי קרוב שמצאתי); לא אמרתי דבר על הפן המיני במחשבה שלי, וזה לא מפריע לי לנהל חיים רגילים, וגם לא מפריע לי ביחסים נורמליים עם נשים.
לצורך העניין, היה לי את אותו ההרגשה גם בנים בני 10, 14.
זוהי לא ממש סטייה, כמו איזה קו מסויים של האישיות; הבעיה שאנשים "נלחצים" כשמין מעורב בנושא, כאילו מין הופך את זה ליותר משמעותי וצריך להקים אתרי הסברה ספציפיים לזה.
חלק מהקו הזה גם מוביל (אצלי לפחות) לרצון להיות אבא, עד כמה שזה נשמע מופרך מפיו של נער בן 16.
עוד המשך של הקו הוא לקיחת אחריות על אנשים אחרים, ועזרה בשיפור דרכם – במובן מסויים, שוב תפקיד של הורה.
לצורך העניין, גם אם אין מחשבה על מימוש מיני, אני עדיין מרגיש שאני רוצה לחבק את אותם האנשים שנכנסים לקטוגריה הזאת, ואצל אותו החבר שציינתי, אני אכן ניסיתי "לקדם" את הפתיחות הזאת.
אשר לסיבה שהסברתי את עניין האונס, זה רק בא להסביר מדוע מין עם ילד זה לא יכול להיות בהסכמה (ולכן זה "אונס" מבחינה טכנית, אך לא בהגדרה ה"קלאסית" של מעשה מין אלים – התנצלתי על הניסוח שעלול היה להיות מטעה).
דבר שלישי, ניתן להדחיק משהו: יש לזה מחיר כבד, אבל ניתן להדחיק רגש מסויים.
אז נכון, צריך להיות כנה ולקבל את הרגשות שלך ואת עצמך כמו שאתה, וגם אוזן קשבת מאדם שיכול להזדהות, זה גם דבר חשוב, אבל לא צריך להגרר לאשלייה שזה כל מה שיש.
הבעיה של החברה שלנו בנושא הכחשת הרגשות שהם "לא בסדר" היא הרבה יותר רחבה מזה.
כלומר, כל עוד זה עוזר למישהו, אין לי בעיה עקרונית עם אתר מסוג זה, אני רק מנסה לטעון שזוהי תפישה מוטעית של המצב.
וטראומה, לצורך העניין, זוהי חוויה רגשית שאדם חווה שדובקת בו ומשפיע על דרך פעולתו בהמשך. יותר ספצפית, הכוונה לטראומות ילדות שקרו מחוויות שהן הרבה פעמים "נראות בסדר", כמו חוסר נתינת יחס מכבד לילד מצד ההורים, שמוביל הרבה פעמים (אם כי לא תמיד – על סוגי האנשים, והדרך שחוויות משפיעות על כל סוג, ניתן להרחיב עוד) למימוש ההרגשה של ביטחון עצמי, דרך השפלתו של מישהו אחר – בכך משוחזרת טראומת הילדות של הילד, רק שהפעם זו נותנת לו כוח כשהוא מהצד השני.
הדבר מוגדר בשפה המקצועית כ(סוג של)הפרעה נרקסיסטית.
זו דוגמא אחת שהיא לא ממש מנומקת ממש.
[טראומת ילדות היא איננה זיכרון, אלא ההרגשה, זאת בניגוד לטראומה שמתרחשת בחיים הבוגרים, שכן יכולה להקשר לזכרון ספציפי - אבל זאת נדירה יחסית, לעומת התפוצה המוחלטת של בעיות של טראומת ילדות. הסיבה לכך שבילדות הדבר אינו נודע, זה כי בתנאי שהילד לא גדל בהזנחה גלויה, הוא לא יהיה מודע בבגרותו שעשו לו משהו לא בסדר, כיוון שבתור ילד הוא לא הכיר יחס אחר.]
אם אתה מחפש פירוט, יש ספר ממש טוב שאני בד"כ ממליץ בנושא, והוא מדבר גם על עניין ההדחקה ששאלת עליו.
אם הנושא באמת מעניין אותך, תגיד, ואני אשאיר אימייל. =P
ואשר להגדרה של boy lover – זה פשוט טיפה בלבל אותי, כי אצלי "אהבת ילדים" התרגמה בהתייחסות לchildren.
אה, ועוד משהו: בחיים אל תנסה להוכיח משהו על ידי האמירה "נעשו מחקרים", גם אם אכן אותו הדבר הוא נכון (ואני כן מסכים איתך במקרה הזה); לכל טיעון יש מחקר, ומחקר נגדי עם עוד מחקר משל עצמו.
הסיבה שאני מתעקש דווקא על ההגדרה הספציפית הזאת של פדופיל כדי ליצור הפרדה, כי אלה דברים שונים לגמרי.
כמו כן, במוחו של פדופיל עובדים טריגרים שונים, והמוטיבציה שלו שונה.
אם בא לך, אתה יכול לקרוא לי פדופיל – אני לא מתרגש מהגדרות שמוצאות מהקשרן ע"י השימוש הגמיש של שפת היום-יום.
סטייה, אם להיות טכני לגמרי ולהתנער מכל שיפוט מוסרי חיצוני וביטויים כמו "איכסה", זוהי תכונה שהיא אנטי-אבולוציונית ותוקעת אותך מבחינת התקדמות. למשל, אם היה נוצר שבט באבולוציה שכולם היו נשמכים שם לבני אותו מין, הם לא היו מתרבים, ולפי כך היו נכחדים.
אבל, למילה "סטיה" של קונטציה שלילית מאוד, כשזה בעצם לא כ"כ נורא להיות סוטה טיפה, כל עוד זה לא עושה נזק ממשי.
לעומת זאת, אם כל חייך יהיו סביב מין עם מי שאתה לא יכול להרבות (עוד גבר, ילד, ילדה שלפני התבגרות מינית, גופה וכו') – זוהי סטייה.
סביבה הנושא הזה של הישרדות, יש גם עוד חוקים מוסריים לגבי כל מיני איסורים, כמו רצח, שמסכנים את קיום החברה.
אשר ליחסי מין עם ילדים, זה לא שאני טוען שזה משהו מורכב, אלא שילד, לפני התבגרות מינית, הוא חסר תפישה מינית. אולי אתה לא זוכר איך זה להיות בגיל הזה, אבל גם אנשים כמוני, שגם כשהייתי קטן הודתי לעצמי במשיכה שיש לי לבנות, לא הייתי מוכן נפשית למין עד גיל 14 (לא שזה בא אז, כן..). שלא לדבר על אלה שבכלל לא מעוניינים במין לפני ההתבגרות המינית – לדבר איתם במושגים של מין, זה כמו לדבר עם דג על רכיבה על אופניים – איך מישהו יכול לתת הסכמה למשהו כשאין לו מושג מה זה?
זה כמובן טיעון יחסית שטחי, מכיוון שהוא בצורת הוכחה על דרך השלילה, אבל עדיין, חובת ההוכחה נופלת עלייך בניפוץ הדעה הרווחת.
כמו שאני ציינתי, הרבה דברים פעם נחשבו לבסדר, אבל מסיבות מסויימות (לא כולן ידועות לי), החליטו לבטל אותן: אם תרצה להחזיר את העבדות, תצתרך להוכיח את הנקודה של, ולא סתם להגיד "מי בכלל החליט שזה לא בסדר?".
והחברה דווקא כן מדחיקה – לא בתור קולטיב, אלא בתור פרט, וגם לא מה שאתה מדבר עליו.
אולי תנסה לקרוא את זה עוד פעם: אני מדבר על ההדחקה האישית של כל אחד לגבי הרגשות "הסוטים" שמתקיימים בתוכו, וחלק מהתוצאה של זה, זה ניסיון במאבק באלה שכן מראים את זה; כמו שלפעמים הומואים שמכחישים את המשיכה שלהם, יורדים על הומואים אחרים רק כדי להוכיח שהם לא כאלה. [ואני משתמש כאן במושג "הומו" בצורה שרירותית - אני עצמי לא מאמין בהגדרה המקובלת]
אז זהו, שדווקא זה נכון שלכל דבר שעושים יש גמול, גם אם זה בגמול ההרגשה הטובה מהנתינה. לכן כל קו המחשבה הזה של רווח מיני, לעומת "אהבה תמימה" מפגרת וחסרת כל שחר; זוהי סתם ציניות (האמונה ברע ומניעים הרעים של האדם) ריקה.
אני טוען שהקשר בין יחס טוב למחשבה מינית הוא מאוד נפוץ, רק שרוב האנשים מנסים להדחיק את זה כי "זה לא בסדר לחשוב ככה על ילד" – זאת הייתה הכוונה בהדחקה.
ניסיתי להגיד גם לפני זה שאתה לא היחיד עם הנטייה הזאת.
בכל מקרה, אני עוד לא הכרתי מישהו שלוקח כ"כ קשה יחס טוב כלפי ילדים, ומתחיל ישר עם האשמות על פדופיליה.
ספציפית על ההזדהות דיברתי במובן שאדם לא יכול להבין אותך בצורה מלאה, אלא אם הוא חווה גם כן את מה שאתה חווה. קבלת האחר זה משהו שונה, אבל ממילא רוב האנשים לא שווים את הטרחה, וגם לא יקבלו אותך על דברים יותר קטנים. אותם האנשים צריכים שיעשו להם פורמט מלא ויחנכו אותם לגמרי מחדש, ולא רק בתחום הספציפי הזה – עד אז, אתה יכול לא לטרוח להתייחס אליהם.
צריך לשים ערך לקבלה וליחס הטוב של האנשים – לא לכל התגובות מכל האנשים יש אותו הערך.
אשר לפסקה השלישית – אני חושב שיש אי הבנה בינינו.
בכל מקרה, את הדיון הזה אני אמשיך כבר מחר – אולי אז אני גם אבין יותר טוב.
להתעצבן? חלילה. שועשעתי מהתגובה שלך.
קודם כל, פדופיל זה מושג טכני, כמו שגם התבגרות מינית היא מושג טכני. ע”פ כל מקור רציני, ההגדרה של פדופיל היא אדם שנמשך מינית לילדים שטרם עברו התבגרות מינית. אתה מוזמן לקשר למקום שמשתמש במושג באופן אחר.
להזכירך, ההבדל בין ילד, נער ומבוגר, הם השלבים השונים של ההתבגרות המינית (לפני, באמצע, ובסוף – בהתאם).
קיימת הגדרה, אני מסכים. כבר הזכרתי אותה בתגובה הקודמת, אבל אני לא מסכים עם ההגדרה, וההכללה שהיא מנסה ליצור. המושג פדופיליה הוא האמנם יחסית חדש, אבל הוא בא לתאר תופעה שהייתה קיימת במשך כל ההסטוריה האנושית, ובהצלחה לא מסחררת במיוחד. לא משנה שאם תסתכל על ההגדרה היבשה, תראה שאני בסך הכל, נכנס אל תוך הקטגוריה של פדופיל, לפחות ברוב המקרים הגדול.
דבר שני, בקטע שאמרתי ש”מי שנמשך לבנות בגיל 14-15 הוא אולי ‘סוטה,’ אבל לא פדופיל” – את המילה “סוטה” שמתי במרחאות, ולפניה הוספתי את המילה “אולי” כדי לסמל שאני לא חושב ככה; הדוגמא כולה באה להדגים מתי זה לא פדופיליה (כי בגיל 14-15 בנות כבר מתפתחות מינית ברוב המקרים).
אני דווקא ניסיתי לטעון שלכולם, ברמה מסויימת יש “סטיות”(שוב, מרחאות) כאלה, ואין סיבה להתבייש בזה, או לעשות מזה עניין. אני אומנם צופה מהצד, אבל אני עצמי חווה רגשות ומחשבות באותה רמה של “סטייה”(שוב, מרחאות)כמו אצלך.
כל מה שניסיתי להגיד זה שזה משהו שחיים איתו; אצלך זה הקטע עם ילדים (ואני פה אני אודה שבין שאר הדברים, ההרגשה הזאת קיימת גם אצלי . למעשה, אני גם כן בן 16 – איזה צירוף מקרים כפול) אצל מישהו אחר זה יכול להיות נקרופיליה, זאופיליה, הומוסקסואליות, דחף לאלימות מינית (חוקית כמו בS&M, או לא חוקית, כמו באונס) וכו’ – את אלה מפנימים(שזה תהליך בפני עצמו), וחיים איתם.
אם כך, אני יכול לטעון שאתה מתעקש לא לקרוא לי פדופיל, כי זה יצריך גם הגדרה שלך כאחד כזה. לפחות זה מה שכל פרוידיאני היה אומר לך. אבל בכל מקרה, זה באמת לא משנה, ולא ישנה כלום.
אני לא קורא לעצמי פדופיל. קראתי לעצמי ככה בהתחלה, על מנת שבכלל יבינו על איזה עולם מושגים אני מדבר. לאחר זמן מה הרחבתי במקומות מסוימים וצמצמתי באחרים. אני לא קורא לעצמי פדופיל, אני קורא לעצמי BoyLover. פה גם המקום לענות לשאלה שהוספת בסוף אגב, למה רק boylover? מה עם girls? כמו שכבר אמרתי, ההגדרה BoyLove מצומצמת במקומות מסוימים ומרחיבה באחרים. ישנו מושג מקביל לboylove, והוא נקרא girllove(כשבמקום הסמל של המשולש ישנו לב בתוך לב, אם זה מעניין אותך). אבל אני לא נמשך לילדות, כך שבאמת אין לי סיבה להשתמש במושג בבלוג הזה.
אולי יהיה לי יותר קל להבין אותך אם אני אדבר באותו עולם מושגים שאתה מדבר בו. איך בדיוק אתה מגדיר סטייה(עם או בלי גרשיים)?
ואשר לסיבה שיחסי מין עם ילדים זה לא בסדר, זה כי ילדים (שוב, לא נערים, אלא ילדים) הם אינם מבוגרים מינית, והם צריכים לחוות את הגיבוש המיני שלהם דרך התנסות עם בני גילם.
אז נכון, דפקתי טיפה את השימוש במושגים וזה נשמע כאילו רמזתי לאונס במובן ה”קלאסי”, אבל הכוונה הייתה לומר שילד (שוב, על פי הגדרה, אדם שהוא לפני תהליך ההתגברות המינית) לא יכול להחליט לגבי משהו כזה, כי אין לו מושג מה זה אומר, ואין גיבוש ברור במחשבה של כל המחשבה המינית (אם כי יש תודעה מינית כלשהי – את זה לא ניתן להכחיש).
זה שפעם עשו את זה וזה נחשב בסדר, בפני עצמו לא מוכיח את זה שזה בסדר, כי גם עבדות, אלימות פיזית, ושאר דברים כאלה היו פעם מאוד מקובלים וניראו “בלתי מזיקים”; צריך להרביץ לילד שיגדל טוב, לא?
ואני עוד לא נכנס לכל התחום של החינוך ע”פ הפסיכולוגיה המודרנית (פשוט יותר מדי דברים להגיד), ועל דרכי גידול שמובילות לטראומה לכל החיים, כי אפילו היום הרעיונות אלה עדיין לא מקובלים בחברה [אם מענין אותך, אני אפנה אותך לספרים].
אבל לשם הויכוח, אני מוכן לשמוע את הטיעון המלא שלך, אשר לסיבה שיחסי מין עם ילדים (שוב, לפני התבגרות מינית) זה בסדר.
ועל סמך מה אתה מתבסס פה? אני אגיד לך. אין שום הוכחה שיחסי מין עם ילדים פוגעים בילד. אתה כתבת אבל הכוונה הייתה לומר שילד לא יכול להחליט לגבי משהו כזה.
מה זה בדיוק "משהו כזה"? למה אתה חושב שיחסי מין הם דבר מורכב וגדול שצריך יכולת שיפוט כדי להיות מעורב בו, ויותר מכך, למה אתה חושב שחור יכולת שיפוט(שלכאורה אין לילד) תפגע בו בתחום 'הזה'?
יחסי מין הם לא דבר רע, ולמעשה הם מוערכים יותר מדי על ידי החברה. החברה היא זו שגורמת ליחסי המין לפגוע בילד בגלל התגובה שלה. זה באמת טראומטי כשהורי הילד, חוקרי משטרה, עובדי רווחה, עובדי ביטוח לאומי, פסיכולוגים פסיכיאטרים, יעצת בית ספר ועוד גורמים רבים אחרים באים אל הילד שבסך הכל נהנה, ואומרים לו שהוא נפל קורבן לאיש ה'רשע' שהיה חבר שלו עד לפני חצי שעה."האיש הזה פגע בך!" "אתה לא אשם" "אתה לא צריך להיות עצוב"…
ב”הדחקה” דיברתי על ההדחקה של הנושא הזה בחברה – לא ההדחקה שלך. רואה? יוצא שאני מסכים חלקית עם הביקורת החברתית שלך.
החברה לא מדחיקה, החברה מודעת לחלוטין, ומעדיפה להישאר אטומה. רק הערב שודרה בבריטניה(bbc1) תכנית שנקראה "הפדופילים הכי מבוקשים באנגליה". חברים מבריטניה סיפרו לי. לתכנית לא קראו 'האנסים הכי מבוקשים בבריטניה' כמתבקש, אלא הפדופילים. כשפדופילים הם בסך הכל אנשים בעלי אהבה/אשר נמשכים לילדים.
החברה לא מדחיקה, החברה מודעת לחלוטין, ומעדיפה להישאר אטומה. רק הערב שודרה בבריטניה(bbc1) תכנית שנקראה "הפדופילים הכי מבוקשים באנגליה". חברים מבריטניה סיפרו לי. לתכנית לא קראו 'האנסים הכי מבוקשים בבריטניה' כמתבקש, אלא הפדופילים. כשפדופילים הם בסך הכל אנשים בעלי אהבה/אשר נמשכים לילדים.
אני גם לא מבין מה אתה בדיוק אמור “להסתיר” – אם אתה לא מבטא את זה בצורה של מין, האם אתה צריך להסביר למישהו יחס טוב שאתה נותן לילדים מסויימים?
בהחלט, החברה שלנו לא מסוגלת להבין מעשי טוב לב שנעשים סתם ככה. החברה שלנו, לפחות ברובה דוגלת בעיקרון שלפיו אדם לא יעשה דבר שהוא לא מועיל לו. זו גם, אגב, הגישה הפסיכולוגית הרחבה(אף על פי שיש יוצאי דופן שלא מסכימים איתה).
אז איך ניתן לצפות להבנה מאנשים אקראיים? כלומר, ניתן להתקל ברבים עם שגם מרגישים ככה, אבל לא ניתן לשנות את מחשבתו של מי שלא מבין את ההרגשה. ביחס לכלל החברה, חשוב שבשורה התחתונה אתה תתנהג “טוב”; עם החברים אתה יכול לדבר על מה שבא לך.
ההבנה שאני מדבר עליה אינה הזדהות. ההבנה היא היכולת של האדם השני לקבל אותי כפי שאני, ומתוך כך לספק לי א התמיכה שהוא מסוגל. זה לפחות מה שאני מנסה לעודד בבלוג הזה.
אז נכון, צריך להיות כנה ולקבל את הרגשות שלך ואת עצמך כמו שאתה, וגם אוזן קשבת מאדם שיכול להזדהות, זה גם דבר חשוב, אבל לא צריך להגרר לאשלייה שזה כל מה שיש.
הבעיה של החברה שלנו בנושא הכחשת הרגשות שהם “לא בסדר” היא הרבה יותר רחבה מזה.
כלומר, כל עוד זה עוזר למישהו, אין לי בעיה עקרונית עם אתר מסוג זה, אני רק מנסה לטעון שזוהי תפישה מוטעית של המצב.
מעולם לא אמרתי דבר כזה. מעולם לא טענתי שזה כל מה שיש, וברור שלא. כמו שאמרת, לך יש חברים. אחרים מוצאים את ההנאה והמימוש שלהם בתחום הזה בחונכות, ואחרים נמצאים בקבוצות תמיכה וטיפולים פסיכולוגיים. וזה רק חלק מהאפשרויות העומדות בפני אדם. ישנן עוד רבות אחרות.
יפה. אנחנו מתקדמים, וזה טוב.
אבל, למילה “סטיה” של קונטציה שלילית מאוד, כשזה בעצם לא כ”כ נורא להיות סוטה טיפה, כל עוד זה לא עושה נזק ממשי.
לעומת זאת, אם כל חייך יהיו סביב מין עם מי שאתה לא יכול להרבות (עוד גבר, ילד, ילדה שלפני התבגרות מינית, גופה וכו’) – זוהי סטייה.
סביבה הנושא הזה של הישרדות, יש גם עוד חוקים מוסריים לגבי כל מיני איסורים, כמו רצח, שמסכנים את קיום החברה.
אולי לא שמת לב לזה, אבל בכל הבלוג, כמעט לא נגעתי בכלל בנושא של מיניות, ואולי רק בתור הערה כללית. החיים שלי לא סובבים מין עם ילדים, או מין בכלל. מין זה נחמד, וזהו. כנראה שאני לא סוטה.
אשר ליחסי מין עם ילדים, זה לא שאני טוען שזה משהו מורכב, אלא שילד, לפני התבגרות מינית, הוא חסר תפישה מינית. אולי אתה לא זוכר איך זה להיות בגיל הזה, אבל גם אנשים כמוני, שגם כשהייתי קטן הודתי לעצמי במשיכה שיש לי לבנות, לא הייתי מוכן נפשית למין עד גיל 14 (לא שזה בא אז, כן..). שלא לדבר על אלה שבכלל לא מעוניינים במין לפני ההתבגרות המינית – לדבר איתם במושגים של מין, זה כמו לדבר עם דג על רכיבה על אופניים – איך מישהו יכול לתת הסכמה למשהו כשאין לו מושג מה זה?
פה קבור הכלב!(כמה שאני שונא את הביטוי) בחברה שלנו, בה הכל מודחק, מוסתר מתחת לשטיח, נראה שהילד באמת לא מסוגל להבין מה רוצים ממנו. לילד יש סקרנות טבעית, ובמרבית המקרים בכלל לא נותנים לו את האפשרות לבטא אותה. אבל למעשה, ילדים בגילאים המדוברים, בהחלט יודעים. כשאנחנו היינו בני עשר, הבנו הרבה יותר ממה שהבינו עשר שנים לפני כן, וילדים בני שמונה היום מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו הבנו אז. העברת המידע לעולם השתנתה, ומרגע שהמידע הפך למיידי ונגיש, כל אחד יכול להשתמש בו. גם ילדים בני שמונה.
אם כך, הבעיה היא לא בהסכמה של הילדים, אלא בהגבלות של החברה.
חוקרים טוענים שגיל ההתבגרות המינית צונח בשנים האחרונות. אני לא יודע איך להתייחס לממצא הזה כי הוא דיי שנוי במחלוקת, אבל הוא דווקא מאפשר את ההימצאות של מה שאמרתי למעלה, ומרחיב את טווח האפשרויות שלא היו ריימות בעבר.
והחברה דווקא כן מדחיקה – לא בתור קולטיב, אלא בתור פרט, וגם לא מה שאתה מדבר עליו.
אולי תנסה לקרוא את זה עוד פעם: אני מדבר על ההדחקה האישית של כל אחד לגבי הרגשות “הסוטים” שמתקיימים בתוכו, וחלק מהתוצאה של זה, זה ניסיון במאבק באלה שכן מראים את זה; כמו שלפעמים הומואים שמכחישים את המשיכה שלהם, יורדים על הומואים אחרים רק כדי להוכיח שהם לא כאלה. [ואני משתמש כאן במושג “הומו” בצורה שרירותית - אני עצמי לא מאמין בהגדרה המקובלת]
יש הבדל גדול בין הכחשה להדחקה ולהשלכה(מנגנון הגנה שאתה תיארת את הפעולה שלו פה, אך קראת לו הכחשה). כל אחד פועל בתחום אחר.
אי אפשר לקרוא להם ביחד תחת השם הדחקה. אלו הם מנגנוני הגנה, וכל אחד מהם הוא מנגנון נפרד העומד בפני עצמו.
הקיום של הפעולות האלו אמיתי, ואני מסכים איתך. אבל מה שתיארת פה לא נקרא הדחקה.
ערב טוב.
בקשר לעניין הטראומה- לפיכך כל מאורע המעצב את האישיות של האדם בילדותו נחשב כ"טראומה". מדוע זה דבר רע? – לכל אדם יש וחייבים לבהיות אירועים המעצבים את אישיותו.
אני לא מאמין שיותר מחצי מהיוונים היו חולי נפש עם עבר מצולק- הם מאוד נהנו מהחיים (למרות שאני ממש לא מסכים איתם שזה הדבר הנכון לעשות) ולא נראה כאילו סבלו מזה.
זה מדהים אותי שמצאת חברים איתם אתה יכול לדבר על זה בהבנה וקבלה (ועוד יותר שהם מרגישים רגשות זהים). יש לך הרבה מזל.
אגב, אני לא אומר שצריך לממש את המשיכה. יותר מכך, אני גם דתי ולכן מבין שאסור לי לממש כל משיכה כזאת. ובכל זאת, משום מה החברה מסביבי גורמת לי להרגיש כאילו אני מצורע שצריך להפטר ממנו. מטרד. חולה נפש. בעניין זה אני דוקא מסכים שהדחקה היא מנגנון חשוב ולאו דוקא רע. פשוט ציינתי את הקושי להדחיק משיכה מינית (סליחה על הבוטות, אבל קשה "להדחיק" את הזיקפה שאני מקבל כשאני חושב על ילדים)
נו, בדיוק, זה מה שניסיתי להגיד: זו לא סטייה יותר מאשר יש לכל אדם רגיל.
רוב האנשים לא מודים בפני עצמם שיש להם מחשבות "סוטות" כאלה, ואולי לא השתמשתי במושג הנכון (אני מניח שגם אני חוטא מדי פעם בשימוש "נוזלי" בשפה), אך זה לא אומר שאתה היחיד שיש לו אותם. בכל מקרה, ב"הכחשה" הכוונה הייתה במובן הפשוט של "פעולה של התחמקות מהודעה", והדחקה הכוונה הייתה לשימוש שבו עשתה אליס מילר בספרה לגבי הדחקה רגשית, אם זכרוני אינו מטעה אותי (והיא, אגב, ממבקריו של פרויד).
אשר למיניות, שלא תבין לא נכון, אני התחלתי להתעניין במין כבר בכיתה ב' (לפני זה אני לא ממש זוכר), ואף אחד לא הגביל לי את האתרים שאפשר לגלוש אליהם במחשב, או משהו כזה.
אבל, אני עדיין גורס כי מין בפועל, להבדיל "ממין בתיאוריה"(בשימוש היומ-יומי של המילה), דורש בגרות נפשית יותר מתקדמת, ואליה לא ניתן להגיע בחוויה עם מבוגר; יש הבדל בין ילדים שמתחילים לגעת אחד בשני בכל מיני מקומות, או ילדים שנכנסים לאתרי פורנו, לבין מבוגר שנכנס לתמונה.
שוב, יש הבדל בין מימוש הסקרנות בדרך של צפיה, לבגרות מינית ומימוש אקטיבי.
וסתם בשביל להבהיר את הנושא, גיל ההתבגרות המינית(שהוא תהליך פיזי שניתן לעקוב אחריו, למרות שיש לו גם השפעות על המחשבה) צנח לממוצע של 13, אבל לא לפני כן. הסיבה לכך היא השיפור בתזונה ובאמת החיים, כי בשביל רבייה (ולזה ההתבגרות המינית הייתה קיימת במקור, להזכירך) צריך פיתוח של הגוף, מה שמואץ על תזונה טובה.
לסיכום רק אומר ששמחתי לדבר איתך, ואני באמת מופתע לטובה מהיחס הרציני שלך – זהו תכונה מאוד נדיר בחברה שלנו.
אני מניח שלא הסברתי את זה כראוי, אבל טראומה זו חוויה רגשית שמשפיעה בצורה מגושמת ובלתי מודעת על הדרך שבה אתה מנהל את החיים שלך, וגורמת לך לבעיות בתפקודים מסויימים, ובכך מונעת התקדמות.
למרות שאני לא זוכר אם אליס מילר דווקא השתמשה במינוח "טראומה", אבל חוויות של השפלה יכולות למשל לגרום לדפוס של השפלה של אנשים אחרים, או מנגד, לניכור עצמי, לבדידות ולדכאון (תלוי בסוג האדם שחווה את אותה חוויה טראומטית).
טראומה של התעללות מינית, יכולה לפגוע ביכולת לתפקוד מיני; הלם קרב יכול לגרום לבעיות תפקוד בחיים האמיתיים (אם כי אין לי הרבה ידע בנושא "הלם קרב" – זו סתם דוגמא).
ושוב, אלא סתם דוגמאות שיטחיות למשהו יותר מסובך.
"חוויה מעצבת" זה משהו אחר.
כמו שציינתי, הטענות של הפסיכולוגיה (של אליס מילר, ספצית למקרה הזה) מדברות על דברים יותר קטנים, שמובילים לתופעות שעלולות להיות נסתרות לאנשים אחרים. בדיוק כמו שאתה רואה למשל אדם מאוד מצליח, אך אינך מודע לעובדה שבתוכו שורר דיכאון כבד, ותחושה של ריקנות כיוון שלא מימש את עצמו בחיים.
את המושג "משבר גיל-40משבר אמצע החיים" אתה מכיר? זה מדבר על תופעה חברתית רחבה, שאנשים לא טורחים לחקור ולחפש לה פתרון.
כאן מדובר לא רק על מחלות נפשיות קשות, אלא מה שיש במידה כזאת או אחרת אצל כל אחד מאיתנו.
לכן, הידע הפסיכולוגי הזה נשאר בשולי התודעה החברתית, כי אנשים מעדיפים לצאת בהצהרות שדברים שהם לא מבינים בהם מאשר באמת לחקור את זה לעומק.
הסיבה שאני יכול לדבר בחופשיות עם חברים שלי על משהו כזה, זה לא בגלל שמצאתי אנשים נדירים, אלא שהחברות שלנו הגיע לשלב מתקדם; זה שלאחד מהם יש הזדהות עם מה שאני מרגיש, רק מראה עד כמה זה נפוץ.
למעשה, כל בחור שיוצא עם בחורה חמודה, מאוד סביר להניח שיש לו "הפרעה" מהסוג הזה, שבחברה יסווגו אותה כ"פדופיליה"(גם כשזה לא באמת ככה).
הסיבה שאולי אתה לא יכול לדבר עם החברים שלך ככה, זה כי בשיחות שלכם (כך אני מרשה לעצמי לעשות ספוקולציות), יש צד שלילי שצריך להתחשב בו: דת. כשאני מדבר עם חבר שלי, אנחנו מחוייבים אך ורק לשנינו, ואין שום שופט חיצוני של מה שבסדר או לא בסדר לדבר עליו – אני יודע שכשהוא מקבל את מה אני אומר, אני יכול להגיד את זה.
ואומנם, לא ישר התחלנו לדבר על נושאים "מתקדמים" כאלה – פעם זה היה סתם דיבור "שטחי" על מין, אבל כיוון שלא היה שום ערך מקביל לשיחות האלה, היה מקום לפתיחות להתפתח.
זו אחת הביקורות שלי על הדת, שנטשה את המוסר ואת החוויה האנושית האותנטית, לטובת טקסים וחוקים שאין בהם שום משמעות מוסרית, או פרקטית (למשל, אין טעם להמליח בשר כשיש לך מקררים).
אני מודע לחשיבות של הדת בהתפתחות המוסרית, ואני לא מבין אלה שסתם שונאים את הדת (שאני בכלל לא טורח לשנוא), אבל צריך לפתח יכולת להתנתק מהמודלים ההתנהגותיים הישנים והחליף אותם בגרסאות משופרות.
כמובן יש גם את הסיבה לכך שדת מתקיימת מלכתחילה, ואני מודע לבעיתיות להתנתק מזה, אבל זה כבר דיון אחר.
אשר למשיכה המינית, אתה צריך לקבל את עצמך כמו שאתה (ולא להדחיק את זה), ואז פשוט לחיות חיים רגילים; כמו שכבר ציינתי, אתה לא היחיד עם מחשבות סוטות, גם אם אתה בן היחידים שמודים בזה.
דווקא ניסיון להדחקה, זה מה שלא עובד, וזה רק ירדוף אותך (כמו בצורה של זיקפה, ומחשבות בלתי פוסקות על זה).
נו אז מה עם יש לך זיקפה כשאתה חושב על ילדים?
שקלת אוננות? עם עצמך אתה יכול לחשוב מה שבא לך, ואוננות תהפוך אותך ליותר אדיש למחשבות האלה, ולא תצטרך להסתובב עם זקפה כל היום.
בכל מקרה, עדיף להתרכז במיניות מחוץ לתחום הזה, אם אפשר.
בעיה אפשרית שיכולה להיות, זה אם אתה נמשך אך רק לילדים – אז יש דרכי טיפול אחרות לזה, אם כי אני לא מוכר ממש עם התחום הזה.
אם לא, אז אין סיבה שתתעסק כל הזמן בבעיה הזאת.
אגב, אפשר לשאול בן כמה אתה?
לא יאומן, רק מדברים על זה, ואני בדיוק נתקל באידיוט הזה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3418311,00.html
זה העניין. אני באמת לא חושב שלמין צריך בגרות נפשית מספקת, מפני שלדעתי, אין באמת משהו שונה במין ממשי בגיל הזה למין בגיל מבוגר או לבין חיבוק ונשיקה. זה נשמע קצת מוגזם, אבל זה נכון. אין שום סיבה שתצריך את המין להפוך לדבר שדורש מורכבות נפשית, זהו רק צעד מסוים שהחברה הלכה לקראתו על מנת *להגן על הילד*.
אבל האם זה באמת מגן על הילד? מין בגיל צעיר, בלי התגובה החברתית השלילית לא יפגע בילד, ויכול להיות שהילד אפילו יהנה מזה. אם לא, הוא פשוט לא יעשה את זה שוב בזמן הקרוב, כמו עם כל פעולה אחרת.
חובת ההוכחה היא עליי, אני יודע, אבל כמובן שאין לי את האמצעים, ואת ההיתר החוקי לעשות מחקר שכזה.
האיש ההוא הוא באמת אידיוט. אני לא חושב שצריכה להיות הגבלה למידע לילדים. אוקיי, אז צריך ללמד אותם להיחשף למידע בשלבים, ובבקרה, אבל צריך לתת לילד את המקום שלו להתנסות ולגלות דברים, כי בכל זאת. לא תמיד יהיה לו את האבא שיסנן את הדברים שהוא לא רוצה לראות, וזה סוג של שיעור חשוב לחיים.
ערב טוב.
לשאלתך- אני בן 18 עכשיו (והבנתי שאני פדופיל הרבה לפני זה… בגיל 16 בערך).
עניין הדת דוקא לא מהווה מחסום אצלי, כיוון שיש לי לא מעט חברים טובים אתאיסטיים או סתם חילונים. הבעיה היא בתפיסה של החברה שטבועה עמוק בכולנו שאדם הנמשך לילדים הוא מפלצת מתועבת.
"נו אז מה עם יש לך זיקפה כשאתה חושב על ילדים?
שקלת אוננות? עם עצמך אתה יכול לחשוב מה שבא לך, ואוננות תהפוך אותך ליותר אדיש למחשבות האלה, ולא תצטרך להסתובב עם זקפה כל היום."- אומנם הדת כביכול אוסרת אוננות, אבל אני לא מאמין שזה ציווי משמיים אלא רק הבנה לא נכונה של טקסט שממילא נכתב ע"י אדם (הדבר לקוח מספר בראשית שם נכתבעל עונן ש"השחיט זרעו ארצה"- זה כביכול רמז לכך שאוננות היא מושחטת. הבעיה היא שהוציאו את הסיפור מהקשרו המקורי וכך שחכו מה היה חטאו האמיתי של אונן). אז כן, אני מאונן. זה לא גורם לי לחשוב פחות על ילדים ולהיות פחות פדופיל.
בקשר לדת- אני מאוד לא מסכים לביקורת שלך- נכול להתווכח על המוסריות של הדת, אבל זה יצריך הגדרה מחדש של המושג "מוסר" בצורה שתהיה מוסכמת על שנינו (להגדרתי "מוסר" הוא קוד התנהגותי המאפשר מעבר מרמת הפרט אל הכלל לשמירת יציבות חברה תומכת, במובן זה הדת היא אומנם לא חייבת להתאים למוסר, אבל יכולה לחפוף משום שחלק מההבטחות הן שעם ישראל יתקיים בארצו בביטחה אם יתמיד בקיום המצוות- כאומה). בכל אופן לקיום מצוות הדת יש השלכות פרקטיות רבות (ואני מרגיש את זה בכל בחירה וכל צעד שאני עושה בחיים שלי). כמו כן ניכר שלא הבנת מה מהות המלחת הבשר- להוציא מהבשר את הדם האסור לאכילה. אילו הייתה שיטה אחרת לעשות זאת, גם היא הייתה כשרה (למרות שהיה קשה לנער את המסורת שנתפסה וכבר נחשבת ל"קדושה" כמו הציוויים המקוריים בחברה הדתית…).
אוקי, אז אני חושב שפחות או יותר הגענו להבנה.
אנשים משתמשים בכינויים כמו "מפלצת מטועבת" בשביל להדחיק את זה שבכל אחד יש חלק סוטה, במידה זאת או אחרת; "רק לאותן 'מפלצות' יש את זה – אני בסדר".
שוב, השאלה הכי חשובה פה היא האם אתה יכול להגיע לריגוש מיני אך ורק מילדים?
זה לגמרי משפיע על התשובה שלי בנושא, ומבחינתי זה אומר אם יש בעיה שצריך לטפל בה, או אין.
אשר למוסר: מוסר זה מערכת חוקים שצריך לקיים למען הישרדותה והמשך קיומה של החברה – כל דבר שהוא אינו מוסרי, אכן מפר את יציבות החברה, כפי שציינת. דת מבחינתי זו השיטה העתיקה לשמירת מוסר, כשאין אפשרות טכנית להיות בכל מקום עם שוטרים, כשלאנשים אין שפע (שהרי כשיש שפע, אנשים אוטומטית הופכים ליותר טובים ונדיבים, בכללי), וכשמדובר על משהו שצריך לאכוף על עם בלתי משכיל, שרובו בכלל אנלפבט; לאיכר פשוט בשנים שבשנת 100 לספירה, לא תבוא ותספר לו שע"פ עיקרון אבולוציוני, ולמען השירדות החברה צריך לשמור על חוקים מסוימים, בטח לא בתקופה שעוד לא חשבו על האבולוציה.
שיטה שהוכיחה את עצמה יותר יעילה, כיוון שבכל אחד נטוע הבסיס לאמונה בכוח עליון (עוד על כך אתה יכול לקרוא בכתביו של קרל גוסטב יונג), היא בעזרת איום לעונש במקרה של הפרה, ולגמול רב בתנאי שהם ישמרו על אותו מוסר.
בנוסף לכך, הדת מספקת משמעות קיומית לבני האדם, וסיבה לחיות בסופו של דבר. אחת הסיבות לדכאונות ול"אובדן המשמעות" בתקופה המודרנית זה ההתרחקות מהאמונה; הרעיון של אלוהים כבר נשמע יותר מדי מפגר לאנשים, אך שום תחליף משמעותי לקיום לא החליף את מקום הדת.
במובן מסויים הדבר לא פוסח גם על הדתיים, כי בין אם יודו זאת או לא, במחשבה שלהם אלוהים איבד חלק ניכבד מכוחו; אני מסתפק אם אפילו אדם דתי הדוק באמת מאמין שאלוהים יכול לעשות נס של ממש (כלומר, לא להחלים ממחלת הסרטן, אלא נגיד לגדל רגליים למי שהן נכרתו).
כך גם עם עם תסביך הזהות של "היהודי החדש" – נוצר הרושם שליהודי אין זהות מעבר לדת, כי התרבות התגבשה, ונעצרה משינויי דפוס, אי שם בתקופה שלא היה ניתוק בין דת לכל שאר התחומים.
אשר להמלחת הבשר, אני יודע למה זה, ואת זה שהסיבה שאסור לאכול את הדם (משהו לגבי התפישה הקדומה שהנשמה נמצאת בדם, וצריך להחזיר אותה לה' – ממה שאני זוכר משיעורי תנ"ך). עד כמה שידוע לי, חידקים מתפתחים יותר מהר במוצר מזון שמכיל נוזלים, מאשר במוצרים יבשים.
רוצה למשל לשמר ענבים? ייבש אותם.
אבל אם אתה היית חי באותה תקופה, מה היה יותר קל להסביר לך? שעוד 1700-2500 שנה יהיה איזה הולנדי שיגלה את קיומן של הבקטריות, אבל בנתיים כדאי להמליח את הבשר שלא יהרס מהר באקלים החם שאנחנו חיים בו(מה שמאיץ התפתחות של בקטריות), ובגלל שגם יש לו תכונות שימור (למלח), או שתגיד שאלוהים אמר שאסור לאכול את הדם בבשר ותסגור עניין?
ומה אם נגיד נגיד ניקח דוגמא קיצונית, של מישהו שחי בסיביר, בתקופה שקדמה לגלובליזציה, ושבה מלח היה יקר ונדיר באזורים האלה – איזה טעם יש לו להמליח בשר במוצר יקר כמו מלח, כשהוא קר במקפיא? האם הוא יכול להחשב כחוטא?
זו דוגמא מבחינתי, שיש משמעות אמיתית לדת, אך צריך לדעת מתי להפרד ממודל זה כשיש מודל יותר טוב לחיים.
כמובן שאנשים ש"יצרו" את הדת(או לכל הפחות, כפי שאתה הודת, טענו לשווא להיות נצגיו של האל) ניצלו את מעמדם בשביל רווח אישי, ושימוש למטרותם הפוליטיות (שיכולות לנבוע מדחף פסיכולוגי בלתי מודע, אבל זה כבר ניתוח נפרד), כמו המוסלמים במלחמותיהם למשל.
כל זה הוא נושא מרתק בתחום הפסיכולוגיה והפילוסופיה, שהייתי שמח להרחיב את הדיון מעבר לנושא השטחי, אם תרצה בכך.
[email protected]
יכול להיות שאתה צודק בקשר לסיבות המצוות, אבל כמו שאמר הרמב"ם ולייבוביץ אחריו- זה לא הופך אותן לפחות מחייבות או "שמימיות" (במובן זה שהם הגיעו מבורא עולם, כלומר הם אכן הדבר הנכון לעשותו). אני מאמין שכאשר המצוות לא יהיו רלוונטיות עוד בכלל (ונראה כאילו זה יקרה בקרוב…) תהיה התגלות נוספת (התגלות בפני המונים, לא בפני יחיד, כדי שאכן יהיה אפשר להאמין שהדבסר נכון) שתשנה את החוקים לצורה החדשה. (ואגב, ב"התגלות" אני לא מתכוון להפרה של חוקי הטבע, היות ודבר זה הוא לא קונסיסטנטי. אני מתכוון לדבר שההסתברות שהוא יקרה נמוכה בשביל שזה יהיה חסר משמעות. קריאת ים סוף בדיוק ברגע בו בנ"י צריכים לחצות אותו הוא דוגמא לכזה נס).
שים לב שאצלי ה"אמונה" חייבת להיות מבוססת על ראיות אמפיריות חזקות, בעוד ה"ידיעה" מעוגנת בהוכחה והלוגיקה (אני רציונליסט). כלומר אני לא סתם "מאמין" בדברים (או מנסה שלא), אני ספקן מטבעי (ובכל זאת אחרי חשיבה מרובה בעניין לא הצלחתי לחשוב על תרחיש בו הדת היהודית כולל התגלות הר סיני תומצא לחלוטין על ידי בני אדם ותעבור במסורת רציפה בעם שלם. פשוט לא הגיוני).
נחזור לנושא בו דנו מלכתחילה- אני אומנם מרגיש שאני נמשך גם לנשים (ואני מקווה שיהיה לי קשר בריא בעתיד), אבל זה לא באותה עוצמה וכאשר אני מאונן המחשבות שלי תמיד עוברות לילדים. אני אכן מנסה ביום יום להתרכז בנשים ובמשיכה שלי אליהן, כדי שאוכל לחיות בצורה נורמלית בעתיד…
(אגב, הערה מעניינת- את העובדה שבכל אדם נטוע הרעיון של "כוח עליון" טען כבר דקארט והשתמש בעובדה זו על מנת להוכיח שאלוהים קיים. למרות כמה בעיות בהקישים הלוגיים שלו, זו אחת ההוכחות הכי מעניינות ויפות שבנמצא להוכחת קיום אלוהים).
אז מי שחי בסיביר (שוב, בתקופה שלפני הגלובליזציה) צריך לבזבז את כל הונו על מלח לשחיטה כשרה?
האם יהודי צריך ללבוש לבוש של שמונים שכבות בגדים במדינה חמה עם לחות כמו בישראל?
האם יהודי צריך להבדיל את עצמו עם כיפה, זקן ולבוש מיוחד במדינה שבה לא קיימת סכנה להתבוללות, ולא צריך להבדיל את עצמנו ש"לא נתערבב עם הגוים"?
מה נותנת נטילת ידיים, כשיש סבון?
אני לא ארחיב את הדיון על אלוהים בתגובה הספציפית הזאת(זה יותר מדי ארוך בשביל לדון על זה פה), רק אומר שאין די ב"הרגשה פנימית" בשביל לקבוע משהו שהוא בגדל הוכחה לוגית. בנוסף, יש להעמיד את עצמך בראיות הכי קשות, ומול "מיטב המומחים" מהצד השני, בשביל להיות בטוח בצדקתך.
אני עצמי ממשפחה אתאיסטית, אז זו מבחינתי ברירת מחדל להיות אתאיסט, ולמרות זאת, טרחתי לעמת את עצמי מול הראיות של הדת, ועם חוקי הלוגיקה במקביל (ובתחום הזה יש מה ללמוד – זה לא מובן מאליו), ואף עיניתי את עצמי עם הרצאה באורך שלוש שעות של אמנון יצחק בשביל להיות בטוח בעמדה שלי.
אמונה עיוורת במשהו, גם אם הדבר נכון, שקולה מבחינתי לדת – כאן נמצאת הביקורת שלי על כלל החברה, ובמיוחד על הפסודו אינטלקטואלים של הדור שלנו.
אשר להוכחה של דקארט: לי אומנם עוד לא יצא לקרוא את כתביו, וגם את של יונג רק התחלתי לקרוא, אבל ההוכחה הזאת היא טיפשית בעיני, משתי סיבות:
1. בכל בני האדם תמונה גם האמונה במיסטיקה, כשפים, דרקונים וכל מיני שאר כוחות של אל טבעיים – זה אומר שגם כל אלה נכונים?
2. אם לכל בני האדם הייתה גרסא אחת לאיזה כוח עליון קונקרטי, הייתי יכול לקבל זאת כראיה קשה – אומנם זה בפני עצמו לא יכול לשמש כהוכחה לסקפטי שבאנשים, אבל זה באמת ראיה כזאת קשה להתעלם ממנה.
ואומנם, לאנשים שונים באיזורים שונים יש תפישה אחרת של אותו כוח עליון – היכן העקביות פה?
ואשר לענייננו המקורי:
אוקי, אם אתה יכול להמשך לנשים, זו כבר התחלה טובה.
דבר שני שיש לך זה בחירה בנשים שלך, בהתאם לטעם שלך – כל עוד זה חוקי, אף אחד לא שופט אותך על הבחירה שלך.
דבר שני, יש את כל העניין של הטיפול הפסיכולוגי (העצמי, במקרה שלי למשל). למרות שלא הוכשרתי כפסיכואנליטיקאי, אני יכול לדבר איתך ולחלוק איתך מה שעזר לי אישית בהתמודדות הזו – זהו משהו שאני כבר כמעט עברתי.
אני רק אשאל עוד משהו: האם אתה יכול לראות את עצמך מנהל קשר אינטימי (לאו דווקא מיני) עם אישה? האם אתה יכול לראות את העניין או את "תכלית" לאינטימיות עם אישה?
איך היו היחסים שלך עם נשים במשך חייך? האם קיים נתק גדול, או להפך: אתה מעורב מאוד בסביבה של נשים? אולי יחסים רגילים?
מה ספציפית גורם לך למשיכה בילדים? כלומר, מה עובר לך בראש? האם זה עניין של שליטה, רוך, או משהו אחר? איזה מחשבות יש לך מחשבות מחוץ להקשר של מין?
האם מדובר אקסקוליסיבית על ילדים לפני התבגרות מינית? או שאולי זה בנים עם "חזות צעירה"?
טוב, זה בנתיים, מבלי להכנס לכל תחום ההורים והילדות – כלומר, אם תרצה לנסות לשתף פעולה עם זה.
אולי אח"כ אני אחלוק גם את המחשבות האישיות שלי ב"סטיה" שלי, אבל באמת שמאוחר מדי בשביל זה עכשיו.
אני חושב שמנקודה הזאת אפשר באמת להמשיך את הדיון במייל שציינתי לפני כן.
הי guys
נראה שיש לנו פורום תכלס!
איזה יופי.
פעם ראשונה שמדסקסים בעברית ברצינות בעיות של פדופיליה. זה חשוב לחברה כולה. יותר ממה שנראה לעין. 'צופה מהצד' – אני מרגיש אצלך הרבה כנות ופתיחות. כל הכבוד. לא כל אחד היה נכנס לשיחה רצינית עם חבורת פדופילים ברשת. בכל מקרה אם אתה מעל גיל 15 כנראה שאין לך ממה לחשוש…
סתם. שמח לראות את התקשורת ההומה כאן.
אל פחד
רוב
שלום רוברט!
קודם כל, התחום הספציפי הזה זה לא פדופיליה אלה Pederasty, שזה עוד נתפש עוד יותר גרוע מבחינה אסוציאטיבית, במיוחד לכל דובר רוסית; אתה יכול לצחוק על זה שאתה "פדופיל" עם חברים שלך, כשזה גובל באמת במידה מסויימת (אם כי יש מימושים "חוקיים"מקובלים חברתית לדחף הזה, לצורך העניין, כשהעניין קשור רק בחזות צעירה, ובטווח גילאים מסויים), אבל להגיד שאתה פידרס זה כבר מוגזם.
מה שכן, גם אני שותף לסטיה הזאת, כמו גם לעוד כמה; מצחיק אותי לחשוב שאני חושד שאנשים שמבקשים הבנה בתחום הזה יתייחסו אלי כסוטה אם אני אדבר על סטיה מסוג אחר שיש לי. לכן אני לא כ"כ "צופה מצד" כמו "שותף חלקי" – פשוט לא היה לי כוח לבחור כינוי, אז השתמשתי במערכת נתינת השמות למבצעים של צה"ל
מה שכן, אני חי עם זה, ולא תופש את זה כבעיה, אלא כחלק אינטגרלי מהוויה האנושית.
אני פועל כעת לקידום חיי האישיים, בתחום "הרגיל" של גבר ואישה מבוגרים מינית, כי זה ה"מסלול" הראשי של החיים שלי(והסיבה לבעיות הראשוניות בחיים שלי שהייתי צריך לתקן – זה עוד נושא בפני עצמו). קטונתי מלצאת בקביעות כמו "אין דבר כזה שגבר לא יכול להמשך לאישה", אבל אני מקווה שהאנשים שקיים בהם הזרע הזה יצליחו לפתח אותו, ולא להתעסק בתחום "לא פרודקטיבי" כזה.
הבעיה היא שבתחומים כאלה אין תקווה למצוא הבנה בתחומים הרבה יותר פשוטים, שלא לדבר על תחום שהוא בגדר סופר-טאבו. אני מדבר עם בחורה אחת שמספרת לי על זה שהיא כל הזמן גונבת, על זה שהיא חותכת את עצמה מדי פעם, על המחשבות האישיות שלה, הריבים עם ההורים (וכו'), ולמרות שזה אמור להיות בין התחומים המוכרים, היא לא יכולה לדבר על זה אף אחד שגם יבין אותה.
יש לה חברות שיכולות להבין אותה מתוך הזדהות אישית, אני מניח, אבל הן לא יכולות לייעץ לה, למרות רצונן הטוב. כמו שאני ציינתי, גם אני לא מומחה גדול בנושא (או גורם מוסמך), אבל אני יודע מה עזר לי, ואני יכול לעזור להעלות למחשבה על מיני נושאים.
אני פשוט מנסה לתרום מהידע שלי, ולפחות לנסות לטעון שיש דרך אחרת שהיא לא "ללכת עם הראש בקיר" כמו האופי ש"המאבק להבנה" קיבל עד כה – אותם האנשים שאתם מבקשים הבנה מהם הם סוטים לא פחות מכם (או ממני) , אבל הם לא יודו בזה; אין מה לעשות.
שוב, מה שאני מנסה לטעון שיש דרך לשחרור אישי, אבל אני מתקשה להציג את זה כשהדיאלוג הוא איטי כ"כ.
אם מעניין אותך (או מישהו אחר, לצורך העניין), אל תהסס(ו) לפנות לאימייל שהשארתי לפני כן: [email protected] .
הי "צופה", קיבלת את המייל שלי?
אתם חולים!
אתם מנסים למצוא הצדקה למעשיכיים!
הבעיה שמי שיודע שהוא פושע לא משנה כמה יצדיק זאת הוא ישלם על פשעיו.
אתם קוראים לעצמכם אוהבי ילדים.
ואתכם צריך לאהוב ע"י סגירתכם מאחורי סורג ובריח וגם עונש מוות יש לקחת בחשבון.
תתקרבו לילדי ותראו שגם לא יהיה צורך בתלונה למשטרה!
אחסל אותכם במו ידיי ולאט!
היי Mr.T.
אנחנו חולים? אולי. אבל זה רק באותה מידה שאתה חולה בעצמך. אהבת ילדים היא נטייה מינית לכל דבר.
לאילו מעשים בדיוק אנחנו מנסים למצוא הצדקה? לא הבנתי בדיוק את הנקודה שאתה מנסה להעלות באמירה הזו. אנחנו מנסים למצוא הצדקה לפתיחת אתר שעוסק בתמיכה?
אני באמת לא חושב שעל פתיחת אתר שכזה יש סיבה לכלוא או להוציא להורג, האתר הזה חוקי לחלוטין במרבית המדינות המערביות.
אתה נחמד.
יום טוב.